לא כולי אמות – מרד רופאי הגטו

הסרט התיעודי "לא כולי אמות" מגולל את סיפורם המדהים של רופאי גטו ורשה, שלמרות התמודדות עם אתגרים לא אנושיים בתקופת השואה, הקימו מערכת רפואית מרשימה שפעלה מסביב לשעון וסיפקה את צרכי אוכלוסיית הגטו. המערכת הרפואית, שכללה כמעט 800 רופאים, מדענים נכבדים ואחיות מוכשרות, פעלה בתנאים תהומיים של צפיפות, מחלות וסגירת הגטו. הסרט מתרכז בשתי יוזמות יוצאות דופן שהקימו רופאי הגטו – פקולטה מחתרתית לרפואה ומחקר פורץ דרך על מחלת הרעב – שהפכו סמל להתנגדות רפואית עממית בתקופת השואה.

הפקולטה לרפואה המחתרתית, שהוקמה ב-1941 בניגוד לגזירות הנאצים, אשר סיפקה הכשרה ליותר מ-500 סטודנטים לרפואה שעברו לגטו, בהנהגת ראש מערכת הבריאות היודנראט, ד"ר ישראל מילייקובסקי, שיחד עם מספר פרופסורים ורופאים, הכינו תכנית לימודים עבור 500 סטודנטים לרפואה שנאלצו לעבור לגטו. הלימודים התקיימו בכל מצב ובכל מזג אוויר, בסתר ותחת איום מתמיד של מוות. למרות איומים מתמידים על חייהם, שירתו התלמידים ומוריהם את אוכלוסיית הגטו, שמנתה אז כ-450,000 איש והייתה נגועה מתת תזונה ומחלות שונות.

עם ההסלמה במצבם הרפואי של דיירי הגטו הרעבים למזון והעלייה הדרמטית במקרי המוות בגטו, החלו הרופאים בפרויקט מחקר להבנת "מחלת הרעב", מצב שהתבטא בצורה שונה אצל תושבי הגטו השונים. מטרתם הייתה כפולה – להבין מדוע המחלה מופיעה בצורות שונות אצל אנשים שסובלים מאותו רעב וגם לנסות למצוא לה תרופה. במסגרת המחקר נעשתה עבודת תיעוד דקדקנית, תוך שימוש בכלי מחקר מוקפדים ותשומת לב לפרטים, כאשר הממצאים שנאספו חד פעמיים ויוצאי דופן. עם תחילת חיסול הגטו, בשנת 1942, הבריח ד"ר ישראל מילייקובסקי בהצלחה את המחקר אל מחוץ לגטו, והוא פורסם מאוחר יותר על ידי רופאים פולנים לאחר המלחמה. ממצאי המחקר משמשים גם היום אבן דרך בטיפול בבעיות רעב ובהקניית ידע וכלים לסטודנטים לרפואה ברחבי העולם.

הסרט התיעודי מציג עדויות ממקור ראשון של סטודנטים ורופאים אשר שרדו את השואה והשתתפו בפקולטה המחתרתית לרפואה ובמחקר הרעב, ומביאים לאור סיפור לא ידוע על התרסה ומרד שניהלו כמה מהמוחות המבריקים והרחמנים ביותר בתקופת השואה נגד הנאצים.

הסרט מהווה מחווה לגבורתם ולכושר ההמצאה שלהם ותזכורת לכוחה של האנושות לשמור על צלם האדם גם בנסיבות הקשות ביותר.