ילדה עם גשם בעיניים

בית הילדים מעוז חיים שבעמק בית שאן .השנה 1943. קול ירייה נשמע באוויר ולאחריו משתררת דממה. דבורה'לה, הילדה היפה בת ה-11, הבת הראשונה של הקיבוץ , הופכת ליתומה. אמה שיצאה לאימון בנשק במסגרת ההגנה נהרגה . הקבר ראשון באדמת קיבוץ מעוז חיים שבעמק בית שאן. מסבירים לה שאמה נהרגה מפליטת כדור במהלך אימון בנשק אבל היא נחשפת לתעודת הפטירה ורואה שכתוב בה שסיבת המוות היא התאבדות. גם ברחבי הקיבוץ נלחשה המילה התאבדות, היו שאמרו שבעלה השני של אמה (שרוליק ליפשיץ) היה ידוע כגבר של יותר מאישה אחת. דבורה הייתה נסערת, תאונת אימונים או התאבדות? ואם התאבדות, איך אימה יכלה להשאיר אותה לבד בעולם??? באותו הזמן אביה משה מוסנזון, שוהה הרחק באירופה במסגרת הבריגדה היהודית. הוא לא חוזר אל בתו ."הילדים היתומים מן השואה צריכים אותי" הוא כותב לה במכתביו מאירופה. היא לעולם לא סלחה לו. דבורה'לה , ילדה בת 11, לבדה בעולם. גם המטפלת בקיבוץ שכה אהבה נעלמת כאילו בלעה אותה האדמה. הפחד הכי גדול שלה הוא שתילקח לבית יתומים. הילדה היפה והכה עצובה נשלחה מטעם הקיבוץ ללמוד הוראה. שם בסמינר הקיבוצים שבתל אביב היא מכירה את מי שלימים יהפוך לאישה – שמואל עומר השחקן. הם חוזרים יחד לקיבוץ ושם גם נולדת בתם הבכורה טלי. דבורה לא יכולה לשאת את הלינה המשותפת וממש באישון לילה הם נוטשים את הקיבוץ לא לפני שהיא כבר מתפרסמת לא רק כמורה אלא גם כסופרת של היצירה שהפכה לרב מכר – דפי תמר "היא כתבה את זה עלינו", מספרות התלמידות "אבל היא בגדה בנו. לימדה אותנו על הקיבוץ ונטשה" עד גיל 35 לא ידעה דבורה בוודאות מה בדיוק קרה עם אמה. בפגישת תחקיר לספרה "שרה גיבורת נילי" היא נפגשת עם חוקר שמתמחה באיתור נעדרים, היא מספרת לו על השאלה שמנקרת בתוכה כל השנים . לאחר מספר שבועות נקראת דבורה אל משרדו של החוקר ושם ממתינה לה האישה שפלטה את הכדור, זאת המטפלת שלה מהקיבוץ, זאת שנעלמה יומיים אחרי היום הנורא. היא מספרת שהנשקים לא נבדקו כראוי ובאחד מהם נשאר כדור שהרג את אמה. כדי שהבריטים לא יידעו שנעשו אימונים בנשק נכתב בתעודת הפטירה שסיבת המוות הייתה התאבדות. סיפורה של הילדה היתומה מן הקיבוץ לא עוזב את הסופרת דבורה עומר כל חייה הבוגרים – כאימא, כאשת איש וכסופרת ילדים. בספריה היא חוזרת שוב דרך גיבורים משתנים לאותה חווית ילדות של להיות לגמרי לבד בעולם. דבורה עומר כתבה קרוב למאה ספרים והפכה לסופרת הלאומית לילדים ונוער ותפסה מקום מרכזי בתרבות הישראלית. דורות של בני נוער גדלו על ספריה והיא הייתה חלק מרכזי בעולם התרבותי של ילדי שנות ה 70 וה - 80. הסופרת שהצליחה לנגוע בלב כל כך הרבה ילדים נשארה אישה פרטית, סגורה ועצובה. סיפור חייה כילדה וכסופרת נערצת מסופר בסרט אישי של בנה רון עומר כשלצידו ויחד איתו הבמאי ראובן ברודסקי. זה מסע משותף מעניין דרך העיניים של הבן ושל הבמאי שלא גדל בארץ ,שייחשף לראשונה למשמעות ספריה של דבורה עומר עבור דור שלם – ילידי שנות השבעים שמונים ולאליטה הישנה של בני הקיבוצים ושושלת מוסנזון שהעמידה כותבים רבים "במקום דם זורם להם בעורקים דיו" נאמר בסרט. דבורה עומר שהעידה על עצמה שהיא ילדה עם גשם בעיניים נחשפת בסרט כדמות מלאת ניגודים – כסופרת היא נוגעת בילדים ומצליחה לחשוף אותם לסיפורים היסטוריים הרואיים , דווקא דרך הסיפור האישי הקטן והאנושי. מצד שני היא נשארה אותה ילדה עצובה בודדה . למרות שהצליחה לכבוש את לב קוראיה היא הייתה ביישנית וסגורה. הם כתבו לה מכתבי מעריצים והיא נשארה בשלה...וכפי שיעידו ילדיה – הם גדלו בבית בו התחלפו התפקידים – הם הבוגרים והיא הילדה המטופלת על ידם. הילדה שהתמודדה עם אובדן כה קשה בילדותה "נשברה" כשנודע לה שבנה נתפס בצבא על סמים וקבלה התקף לב. למרות זאת מדובר בכל זאת במשפחה יציבה 3 ילדים ובעל , וכולם משתתפים בסרט לצד אחותה של דבורה – ורד מוסנזון. מעגל חייה של דבורה עומר מסתיים במחלת אלצהיימר קשה כשבמהלכו איבדה כל רצון לחיות וניסה גם מספר פעמים להתאבד. 90 ספרים , פרס ישראל אחד, סיפור שנע בין מעוז חיים שבעמק בית שאן לבין קיבוץ נען שבשפלה שם גר אביה של דבורה, בין משמר השרון – שם לימדה דבורה ובעלה שמואל, לבין כפר מעש שם גרה ושם גידלה את שלושת ילדיה, בין הבימה – שם הוצגו מחזותיה ושם שיחק וגם ניהל בעלה את התיאטרון לבין השליחות בקנדה.

יוצרים: רון עומר, ראובן ברודסקי

תסריט: רון עומר

תחקיר: רוני ריינר

הפקה: שולה שפיגל, דנה עדן

חברת הפקה: חברת הפקות שולה ודנה הפקות

עריכה: רון עומר

צילום: אוריאל סיני

פסקול: אביב אלדמע

מוסיקה: יחזקאל רז

59:59
גרסאות מתורגמות עברית + אנגלית
Play