מסלול מהיר
הגשות למסלול מהיר הן הגשות שהתקבלו בטופס קול קורא ספציפי או בטופס קול קורא ייעודי להגשות מהירות.
על מנת לפתוח הגשה ללקטור, יש צורך במספר הגשה. להלן 10 הגשות האחרונות.
מספר הגשה | שם המיזם | שם המגיש/ה | טופס | מתאריך |
---|---|---|---|---|
4433 | Judy Acevedo | צרו קשר | 29/03/2024 00:39 | |
4432 | Rana | צרו קשר | 28/03/2024 17:55 | |
4431 | Heriberto Upfield | צרו קשר | 28/03/2024 15:57 | |
4430 | Remona Le Grand | צרו קשר | 28/03/2024 11:46 | |
4429 | Daniel Richards | צרו קשר | 28/03/2024 01:24 | |
4428 | Lyle D. Winn | צרו קשר | 27/03/2024 12:02 | |
4427 | Emily Jones | צרו קשר | 27/03/2024 05:11 | |
4426 | אריק רפאל מזרחי | צרו קשר | 26/03/2024 01:25 | |
4425 | Henry Moody | צרו קשר | 26/03/2024 01:22 | |
4424 | Lina France | צרו קשר | 25/03/2024 23:24 |
לצפייה בהגשות בטפסים למסלול מהיר:
הגשות בהליך מהיר:
מספר הגשה | שם המיזם (קישורים להגשה המלאה) | שם הבמאי/ת | שם הטופס | לקטורים (חוות דעת) | פתיחת הגשה ללקטורים |
---|---|---|---|---|---|
2862 | תקומה 75 | דוקי דרור, נפתלי גליקסברג | טופס תעודה מהיר | 56 יונתן גת: + "תקומה" היא אחת הסדרות הדוקומנטריות המושקעות והמרהיבות ביותר שנוצרו בישראל.
היא היתה עשירה בקטעי ארכיון נדירים ביותר, נכתבה במקצועיות והוצגה באופן חכם ומרתק.
היא ידועה במוניטין הטוב שלה ושל יוצריה ולכן, רף הציפיות מפרקי המשך הוא גבוה מאוד.
התזמון גם הוא חשוב - לא רק שמדובר בשנתה ה-75 של ישראל, אלא שאנו עומדים בימים אלה מול זעזועים פוליטיים וחברתיים היסטוריים. פרקים אלה, שיכולים לבאר את הנעשה כאן וכיצד הגענו למצבנו הנוכחי - יכולים להוות סמן טלוויזיוני דרמתי וחיוני
מתבקש כי סדרה זו תשוב אל המסך לסיכום 25 השנים הנוספות, ומתבקש שהדבר יעשה עם יוצריה המקוריים, לשם שמירת איכותה.
לא ידוע לי האם אלו הם אותם יוצרים, אך אם כן - אמליץ על תמיכת הקרן.
145 יערה עוזרי: + מצאתי כי לסדרה ישנה דחיפות ורלוונטיות רבה למצב החברתי-פוליטי הנוכחי. הבחירה ליצור סדרה תיעודית היסטורית, אשר מספרת את ההיסטוריה הקרובה של מדינת ישראל והחברה הישראלית, ואשר נקודת המבט שלה אינה רק של מומחים אשר בונים נרטיב אחד, ברור וקוהרנטי ושלא ניתן לערער עליו של הסיפור הישראלי היא בחירה טובה ומעניינת. במקום זאת, היוצרים בחרו להציג את ההיסטוריה דרך נקודות מבט רבות, משתנות ומצטלבות המציגות חלקים שונים בחברה הישראלית ובהתאם מספרות סיפורים היסטוריים שונים, או במילותיהם של היוצרים - הסיפור שהם מספרים לעצמם. בחירה זו מציגה גישה עכשווית ומורכבת ל"אמת היסטורית" והיא נדמית מדויקת ומרעננת. עם זאת, ישנה סכנה בגישה תיעודית מסוג זה, והיא לשחזר את השיח המפלג של הרשתות החברתיות, בו כל פלג בחברה מתבצר בעמדתו. האם יצליחו היוצרים לשזור בין הסיפורים בצורה שתעשיר את השיח ולא תרדד אותו לסטריאוטיפים? האם יצליחו הפלגים השונים ליצור דיאלוג דרך הסדרה בו הדעות יזינו זו את זו בתובנות חדשות? זהו אתגר משמעותי ומתוך החומרים המוגשים קשה להכריע האם יצליחו היוצרים לעמוד במשימה. כמו כן, היה מעניין לקבל הצצה לארכיונים בהם ייעשה שימוש בסדרה, קשה לומר מהי רמת התחקיר מההגשה. מצפייה בחומרים, כן אוכל לומר שמורגשת רמה גבוהה של הפקה, של גישה למרואיינים ובחירתם, וכן כפי שציינתי הקונספט הויזואלי (אשר מעבר לאסתטיקה, מייצר תובנות מעניינות על נקודת המבט הסובייקטיבית בצפייה בחומרי ארכיון) מוצלח במיוחד. לסיכום הדברים, יש כאן פוטנציאל רב ואמליץ לתמוך בהגשה אולם המלצה זו מבוססת בחלקה על תחושת בטן. 141 נדב משעלי: + פרויקט תיעודי מעניין וייחודי בן 5 פרקים המיועד לטלוויזיה, בעל נרטיב היסטורי השוזר בתוכו אירועים מאז'וריים בעברה של ישראל על לימינו הנוכחיים.
הפרויקט בדומה לקודמיו מיטיב לנסח שאלות אקוטיות והרות גודל עימן מתמודדת ישראל מאז הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.
ניכרת עבודת תחקיר טובה המשקפת גיוון פוליטי, זהותי ותרבותי וכזאת המתיימרת לתת ביטוי למגוון הקולות סביב האירועים השונים.
אני מעריך כי הסדרה תעורר דיון חברתי פורה וחשוב ובעיקר תאיר על צדדים אפלים בהיסטוריה כפי שרק למדיום התיעודי יש את היכולת לשקף.
האופן שבו הסדרה עוסקת בנושאים המורכבים דרך דמויות חשובות בעת הזאת הוא מה שמרתק ומסקרן.
הייתי מאוד שמח לראות את הסדרה הזאת ואני גם סבור שיש בכוח של המדיום הקולנועי-תיעודי לעורר דיאלקט בריא עם ציבורים נרחבים בחברה הישראלית. כמו כן, אני מאמין שיש חשיבות רבה בבניית נרטיב אנושי, מעורר מחשבה וכזה שנותן מרחב ביטוי הולם לדמויות ולאמת שלהן. מרחב שנוצר מתוך התבוננות יצירתית אמנותית ונבונה.
| נשלחה הזמנה |
2872 | صبر [בערבית צבר וגם סובלנות] בעברית: ציור מולדת | טובי ארבל | טופס תעודה מהיר | 142 סיני אבט: + הסרט הוא סרט דיוקן של כארים אבו שאקרה ודרכו אנחנו מתוודעים אל יצירתם של דודו עאסם ובני דודיו פאריד סעיד וואליד. העעסיוק במאנות פזלטנית הוא עתיר חשיבות, והאמנות שמייצרים בני המשפחה מרתקת בעיני. יחד עם זאת, מבנה הסרט מקשה במידת מה על הצפייה. קה קצת לעקוב אחר בני המשפםחה השונים ההבדלים הניואנסים שביצירתם. נדמה לי ששינויים מבניים בתסריט ובעריכה יכולים להעמיד סרט יותר מחודד, שיהיה לו ציר נרטיבי יותר ברור. בכמה מן הסצינות, עולה תחושה שהן מועמדות למען המצלמה. דוגמא לכך הן הסצינות בפתיחת הסרט עם נור בתו של כארים שעוה מהן תחושה שהשאלות הושמו בפיה ואינן יזומות על ידה. נדמה לי, שנקודה בסרט שאינה זוכה לפיתוח מספיק יכולה לחזק אותו מאוד: הזרות. בני משפחת אבו שאקרה חריגים בנוף הפלסטיני ובוודאי חריגים בשדה האמנות הישראלית. הפערים בין הציפיות והכוונות, הטובות כשלעצמן, של עולם האמנות הישראלי לבין המציאות המסובכת הרבה יותר ומאידך היצירה שכל כולה עוסקת בפלסטין ובסמליה, אך יחד עם זאת, החריגות של המשפחה בנוף החברתי הפלסטיני. 144 נילי קלמר: + שמחתי מאד לגלות שנעשה סרט על משפחת האמנים המרתקת אבו שקרה- שחשיבותה כמייצגי אמנות פלסטינית לא תסולא בפז.
אולם, יש דבר מה מאד מיושן ומרוחק בסגנון הקולנועי. לא הצלחתי להכיר לעומק את אף אחת מהדמויות. הבחירה בכרים להוביל את המהלך הנרטיבי ברורה, אך ההוספה של נור כדמות משנה מובילת סיפור נדמית כפויה, בייחוד שהיא כמעט אינה אומרת דבר, ולא מוסיפה אלמנט נרטיבי ו/או סיפורי. כרים וורבלי וכריזמטי, ונור פשוט שם- כנראה כדי להוות מטפורה חיה לדור ההמשך, וגם להיעדר נשים אמניות במשפחה. אבל נור אינה דמות חזקה דיה.
בנוסף,אנקדוטות וסיפורים אישיים לא מוסיפים כלל להבין את הדמויות ולהכיר לעומק את האמנות הייחודית של בני המשפחה.
יש תחושת הימנעות מלהתייחס לנושא הנרטיב הפלסטיני כפי שמתגלם באמנות של כל אחד מבני המשפחה, הגישה היא יותר פולקולריסטית מאשר פוליטית. זה מרגיש כמו פספוס.
אולי מכיוון שהיוצר והאוצרת הם יהודיים, ליוותה אותי תחושה לא נעימה של למי הזכות לספר את הסיפור הייחודי של בני המשפחה, שייתכן שמוטב היה שיוצרים פלסטיניים יספרו את סיפורם. 148 רביטל בללי צימרינג: + "ציור מולדת" מביא עימו ניחוח של אומנות הציור ברמה בינלאומית . הסרט מתמקד ביצירתם של כמה דורות אומנים במשפחה אחת שכולם יוצרים ברמה מדהימה ובכשרון רב. אך הסרט נותר מרוחק ולא מצליח לגרד את השכבה החיצונית של החיים שלהם. נראה שיש שם נפשות סוערות ויחסים מורכבים שלא מצליחים להחשף ולגעת בעצבים החשופים של הדמויות. מערכות יחסים של משפחה אחת שבה אח אחד נפטר ממחלה קשה ומשמש השראה לדור הבא וגיבור הסרט שהוא אומן אדיר בפני עצמו. אך גם בתום הצפייה בראפקאט לא התקבלה תחושה שאנו מכירים אותו יותר ממה שבתחילת הצפייה למעט ההנאה מיצירותיו וכשרונו. העמדת הבת שלו כמעין דור המשך ליצירה היתה מעט מעושה ולא באמת קוהרנטית לסרט. לא היה נראה שבעצמותיה של הנערה בוערת היצירה כמו באביה . זה היה מעט מבוים מדי. גם הסצינות של האוצרת עוררו תחושת אי נוחות וטוב עשה היוצר שבתסריט העריכה הבא הוריד כמעט את כל הסצינות שלה מהגרסא הבאה. היה משהו פוסט קולנויאליסטי בסצינה שבה היא כורעת ברך לפני האם הערביה כאילו היא אשמה במותו של הבן האמן שמת ממחלה קשה. זה היה מביך ולא אותנטי. גם הסצינות שבהן היא נכנסת לסטודיו של היוצר עוררו אי נוחות, העמדתה מול היצירה בשיחות שאין בהן ממש לא הועילו לסרט. עדיף באמת לוותר עליה.מומלץ לחשוב איך לקחת את העריכה למקום יותר יצרי ולחפש היכן טמנה התשוקה שלו לציור למרות שהוא טוען שהוא במקום מדוכא ושפל עם מצבו הנפשי- גם פה חסר הלב שלו- הוא נשאר דמות מאוד מרוחקת וקרה למרות שברור שהוא אינו כזה. בעיקר חסר פה קונפליקט אמיתי ורצון עז להגשמה של משהו . לא נראה שמישהו מוכן להתאבד על משהו כדי שמשהו יקרה.להיות אומן שמתפרנס מאומנות בחברה ערבית זה לא משהו כל כך מקובל ובטח לא ממש גברי - מדהים שההורים של כולם תמכו בהם ופרגנו להם על המקום הזה- זוהי נקודה שכדאי לברר אותה ולהביא אותה למסך. יכול להיות שהחומרים קיימים בחומרי הגלם ויכול להיות שצריך לחשוב שוב על המנוע של הסרט - מה מוביל אותו מעבר למצב הטכני של התקדמות בניית התערוכה. כדי להוציא את הסרט ממקום של כתבת צבע ביומן שישי כדאי אולי לראות איפה המקומות בהם ניתן לגרד את שכבת ההגנה של הדמויות ולראות מעבר למה שהם מביאים מעצמם ככרטיס ביקור. אין ספק כי יש פה פוטנציאל שיכול להתממש. - מה עם הצד הנשי בכל הסיפור? האם הם מצליחים להחזיק מערכות יחסים משפחתיות או שהאומנות גובה מחיר ? האם הם מקובלים כאומנים בסצינת האומנות הישראלית או שמסתכלים עליהם מלמעלה או שמא בקנאה בגלל כשרונם? האם ניסו לפרוץ את גבולות המדינה ומה קרה שם? יש שאלות לא פתורות שכדאי לחשוב עליהן... בהצלחה רבה! | נשלחה הזמנה |
2931 | חושניה סודות מלחמה | אבי מרזוק | טופס תעודה מהיר | 142 סיני אבט: + הסיור עצמו, לא היה מוכר לי לפני שקראתי את ההצעה. יש חשיבות וערך לחשיפתו ולחשיפה של המנגנונים שגרמו להסתרתו לאורך השנים. יחד עם זאת ההצעה מפרטת אך ורק בקווים כלליים מאוד את מהלך הסרט, את הפרטים שיתוודעו אליהם הצופים. העדויות הקשות, המסמכים, אינם מופרטים. טוב היה אם היוצרים היו מצייני בהגשה מהן העדויות הקשות, המסמכים והעובדות שאותם יחשוף הסרט ושדרכם נתוודע לאוריע שנמחק מהנטיב ההסטורי המקובל. בהמשך לכך - טוב היה אם היינו מוודעים יותר אל הדמויות שאותן יציג הסרט - מה תספר לנו רותי מהחמ"ל, איזו חוויה היתה לעוזי על הרמפה, מה יוסיפו לסיםור איציק שהיה בתל סאקי,שלומי מהבור הפיקוד, ודני הרופא שטיפל בפצועים, איציק קצין החימוש. החומרים שצורפו אינם מסייעים להגשה. הם כולם תיעוד בצבע של צליחת התעלה חזית שעל פי ההגשה לפחות, איננה חלק מהסרט. 144 נילי קלמר: + אין ספק שחשיפת התקרית הקשה והטרגית שהושתקה חשובה מאין כמותה, והעיתוי של 50 שנה למלחמה ראוי ביותר. אבל התסריט כ"כ מבולבל ומבלבל, אפילו כאוטי. לא הצלחתי להבין ממנו מהלך נרטיבי/קולנועי/רגשי.
חומרי הארכיון שטרם נחשפו אינם מספיקים כחומר ויזואלי עיקרי- התקרית אירעה בגולן, לא בחזית המצרית- לכן לא ברור כיצד ישולבו בסרט. האם יש אפשרות לאתר ולהשתמש בצילומים של פז? האם יש צילומי סטילס מהתקרית? האם יש הקלטות מהשטח? הגילוי והחשיפה של התקרית חשובה אבל עושה רושם שהתחקיר נמצא בשלביו הראשונים- בעיקר חשוב התחקיר הארכיוני שיאמת את כל השמועות על התקרית.
האם צולמו כבר ראיונות? האם צולמו עדויות מהאזור? יש צורך בבנית נרטיב לפני יציאה לצילומים. כרגע התחושה היא של היעדר קו מנחה. ההגשה מבלבלת ולא מעניקה ביטחון להמשך ההפקה. 148 רביטל בללי צימרינג: + "חושניה -סודות מלחמה" מביא לקדמת הבמה הטלוויזונית אירוע קשה מנשוא של רציחת חיילים ישראלים בזמן היותם בשבי הסורי. כמות הנרצחים ואופן רציחתם מזעזעת בכל קנה מידה. ההסתרה והטשטוש של האירועים והניסיון למחיקתם מעל דפי ההיסטוריה גם הם עצמם ראויים לטיפול דוקומנטרי היסטורי. בכך מגשימה היצירה את אחת מתכליות היצירה הדוקומנטרית - לחשוף לשמר ולהעיד את ההיסטוריה ככלי לשימור מורשת וזכרון לאומי. יש פה גם מילוי חובה מוסרית היסטורית כלפי הנרצחים ומשפחותיהם וגם כלפי מי שהושתקו עד היום. השאלה הנשאלת היא מה המסר שאותו היוצר מבקש להעביר ביצירה- כרגע לא ברור ? האם זוהי רק אצבע מאשימה כלפי פוליטיקאים שבחרו בהתנהלות מסתירה או שמא יש פה מסמך שמעיד על משהו שהוא מעבר לכך? אולי אפשר להציע ביטוי ליכולת שלנו כעם וכמדינה לעמוד מאחורי חיילנו או חוסר יכולת לאותו אירוע טרגי? האם הניסיון של גולדה לא להפיל את המורל הלאומי הצליח? האם שפטה אותה ההיסטוריה לחומרה? האם באמת רק נפלנו במלחמה הזו? האם מדינת ישראל ספגה מהמלומות ותבוסה ניצחת ותו לא? האם אנחנו נידונים לשנאה עצמית עד עולם כדי לקבול ולהתלונן על עצמינו או שמא היוצר מביא את הסיפור הנורא כמסר וכלקח שממנו ניתן לגדול ולצמוח כמדינה, כעם, כפרטים? האם תפקידו של קולנוע היסטורי רק לחשוף מחדלים או בעיות או שהוא מצייד את צופיו בתובנה עמוקה להמשך הקיום שלנו במדינת ישראל ?
נקודה נוספת שכדאי להביא אותה במהלך הסרט היא הברבריות והאכזריות של הצד הסורי - זה לא אירוע עצמאי של חיילים סוררים אלא גישה,שיטה ומסר של המפקדים מהצד שלהם-
החומרים מהצד הסורי מביאים את אכזריותם וחוסר אנושיותם- האם גם ככה צהל מתייחס לשבויים מהצד השני באותה מלחמה נוראה? תמהני. על כן כדאי היה לתת גם את היחס של צה"ל לשבויים הערבים- היחס המכבד, האוכל שניתן, הרצון הישראלי לכבד את הקיום של האויב בניגוד לאויב הרצחני מהצד השני - זוהי נקודה שכדאי להביא אותה גם לתוך הסרט- כדי להביא תמונה מאוזנת של הצבא הישראלי, לא רק כצבא מזניח ומפקיר שעשה עוולה היסטורית נוראה. הרי אם הסורים היו בני אדם השבויים לא היו נשחטים בצורה כה אכזרית אלא היו מוחזקים עד לחילופי שבויים, בוודאי שאת האצבע המאשימה הרבה יותר קל להפנות כלפי צהל אבל היתרון בקולנוע מורכב שהוא מאפשר להביא עוד זויות של האירוע.
חבל שהיוצר לא צירף קובץ ראפקאט לצפייה כדי שנוכל להתרשם מיכולותיו ויצירתיותו וכן שנראה לאן הולכת עריכת הסרט.
אין ספק שבידי היוצר קיימים חומרים בעלי חשיבות היסטורית רבה מאוד! כדאי מאוד לצלם בארכיון בשוויץ - זה גם חשוב מבחינה היסטורית וגם חשוב לפתוח את העולם הויזואלי של הסרט. בהצלחה רבה!! | נשלחה הזמנה |
2958 | אואזיס | בזי גטה | מסלול מהיר קצר עלילתי | 56 יונתן גת: + נהניתי לקרוא את התסריט. הסיפור יפה והדמויות מעניינות.
יחד עם זאת, חשתי מעט אילוץ בהתפתחויות העלילה. העובדה שמאיר נוגע ברונית, כאילו במקרה, בקניות בסופר וגם לא מחליף איתה מילה, נשמע לי כמו אירוע לא סביר (בטח לא במובנים של היום). עצם זה שהוא מזמין אותה לתוך משאית - גם, נראה כמו דבר שלא יקבל מענה חיובי מבחורה שאינה מכירה אותו.
מעבר לכך, קיים חוסר הלימה בין הטקסטים והניסוחים בדאילוגים השונים - לבין המעמד וגיל הדוברים.
למשל, כשמאיר מביע תשוקה לרונית הוא אומר לה שהיא טעימה לו "כמו אוכמניות יער טריות" או כמו "פלטה צבעונית". הביטויים האלה נשמעים, עבורי לפחות, לא הולמים את הדימויים שבני 27 משתמשים בהם. אלה דימויים של אנשים מבוגרים בהרבה.
כדאי לנסות לשכתב את מיניעי העלילה למפגש טבעי יותר וכדאי לנסות לסגנן את הדיאלוגים.
בהצלחה 147 שרי תורג'מן: + סרט על רונית, 34, שבמהלך קניות במכולת שכונתית, נדלקת על מאיר, 27, נהג משאית ומבלה אתו את הלילה. בבוקר היא מבקשת ממנו לקחת אותה אתו למסע והוא מסכים. התסריט מצליח להעביר, באופן עדין ומרגש, את ההידלקות של שני זרים, בלילה חורפי וקריר בתל אביב. האינטימיות שנוצרת בין השניים אמינה ויפה.
אך הסיפור לוקה בחסר על מנת להפוך לסיפור שלם ובשל.
דמותה של רונית, גיבורת הסיפור, לא מספיק מנומקת ולא ברורים המניעים העמוקים בדמותה.
בחומרים הנלווים לתסריט, כתוב שרונית בודדה, אבל עובדה זו באה בסתירה להודעות רבות שרונית מקבלת במדיות השונות בתחילת התסריט.
כולם מברכים אותה במזל טוב ליום הולדתה. לכן בדידותה לא באמת מבוססת בתסריט ונדמה שהחיים שלה מלאים.
כאמור, המשיכה הפיזית בין רונית למאיר כתובה יפה, אך מעבר לזה, לא ברור מה רונית רואה במאיר, שיכול "להציל" אותה מהחיים הנוכחים שלה.
גם דמותו של מאיר לוקה בחסר. מה הוא רואה ברונית? למה הוא מסכים לקחת אותה אתו?
וכך מתפספס רובד מעניין בסיפור, של משהו שיכול להיווצר בלילה משותף, מעבר למשיכה הפיזית הרגעית והחד פעמית.
מה רונית ומאיר מוצאים אחד בשנייה, שיכול לתת תקווה לעתיד טוב יותר, עבור שניהם?
מומלץ להעמיק בדמויות, במערכת היחסים שביניהן לאורך הלילה, וליצור קונפליקט לגיבורה על מנת שיהיה ברור, על מה היא מוכנה לוותר בשביל להשיג משהו שהיא רוצה באמת.
כך ההידלקות שלה במאיר, תוכל למעשה להפוך למתנת יום ההולדת, לה היא פיללה.
148 רביטל בללי צימרינג: + "אואזיס" תסריט לסרט קצר המתאר מפגש מיני בין אישה שחוגגת יום הולדת 34 לבין נהג משאית הצעיר ממנה ב7 שנים. התסריט מציע מפגש בין שני עולמות אך מקריאת התסריט לא היה מחודד מספיק מאיפה היא מגיעה- מה הרקע ומה הקושי שלה - למשל לא היה ברור בכלל שהיא בשנת אבל ועל מי ואיך זה משפיע עליה (כתוב בהצהרת הכוונות שהיא בשנת אבל ) כמו כן לא ברור מה הרקע שלה - אישה פשוטה או מורכבת ? מה נסיבות החיים שלה? זה לא ברור ברמה של איך זה היה משפיע על הבחירות שלה ועל ההחלטות שלה. גם המהלך שבו היא מתחילה עם מאיר נהג המשאית - פשוט עולה למשאית שלו כדי לקיים איו יחסי מין - למה? מה יש בו שמושך אותה? סתם גבר? כל גבר היה גורם לה לפעול כך? האם היא כה נואשת עד שמוכנה לבלות את ליל יום ההולדת שלה בקבינה אחורית של משאית ? בתסריט חסרים רמזים עליה ואור על מצבה בחיים. כמו כן - מה יש במאיר שמייחד אותו כדי שהוא יצדיק את בחירתו להיות גיבור המשנה של התסריט? אולי הוא שבור מפרידה מחברתו? אולי הוא אדם שלא מסוגל ליצור קשרים ? אולי ההיפך? סתם אחד שמעלה כל אישה לקבינה ? שוב- נראה שצריך לעשות בחירות- מי הם הגיבורים - לדייק את חייהם ואת מצבם והרצונות שלהם ומתוך כך להבין על מה יושבת הדרמה ביניהם? מה קורה שם? בעצם אין שם קונפליקט ואין התפתחות של הגיבורה - כדאי היה לחשוב שוב על "5 שאלות" של סטנסלבסקי לבניית דמות , זה יכול לתת כיוון ועוגן לסיפורם של הגיבורים. כמו כן - כדאי לעשות תרגיל מחשבתי על התסריט - נניח שלא יוצא להם אקט מיני מהמפגש- מה כן יוצא שם ? מה כן מעניין ביחסים המזדמנים הנ"ל? אם תנסו לרגע לנקות את זה - תבדקו האם התסריט מצליח להחזיק את העניין של הקורא - ואז תחליטו אם להוסיף את האקט המיני. בהצלחה רבה ! | |
2750 | האקטיביסט. קרל מרקס | בנימין פריידנברג | קול קורא תעודה 01-2023 | 58 רון פוגל: + הסרט מהווה נקודת מוצא טובה למי שמעוניין בהכרות ראשונית ולא מסובכת מדי עם פועלו של נשוא הסרט קרל מרקס.בניגוד להצהרת הכוונות של היוצר לא מצאתי בסרט באופן מובהק אמצעי לשאלת שאלות על הזהות בישראל ועל ניתוח הבעיות המעסיקות כרגע את החברה הישראלית.נדמה לי כי היוצר נוגע לא נוגע בהקבלה בין מרקס לבין השאלות המעסיקות כיום הוגי דעות ישראלים בפרט ואת החברה הישראלית בכלל.הייתי שמח אם בסרט היה מובע לשם האיזון גם קול של מי שמתנגד לרעיונותיו של מרקס ולווא דווקא חסיד אדוק שלו.נותרתי עם הרגשה שהסרט מעט חד צדדי.הייתי שמח לצירוף הגדרה של מהו אקטיביסט מכיון שרב הדוברים בסרט נושאים בתואר זה בצורה כזו או אחרת.אני מתלבט האם הקטעים של ריסוס הגרפיטי מוסיפים לסרט או שדווקא מרדדים אותו.אולי היה מקום שגם אותה מרססת תתראיין ולא תישאר בגדר קלישאה תסריטאית.לא היה לי ברור מיהו אותו מדריך אנגלי שמרצה על מרקס בלומדון-האם הוא היסטוריון? קומוניסט? מעריץ של מרקס? .סבה"כ מדובר בסרט אפקטיבי ומעניין שהצפייה בו קולחת ולא מכבידה ואף מעניינת. 51 רונית אנטלר: + פמניסטיות ערביות ויהודיות. אוהבי מרכס ומבקריו. הכתבים הגלויים והמכתבים שלא היו ידועים עד עכשיו. ולצד כל אלה הקירות הצבועים בכתובות באדום.
הדמות המרכזית שמחברת בין הראשים המדברים, האקטביזם ברחובות ועד לשירת האינטרנציואל.
הכל ביחד מוביל להבנת הדמות הגדולה קרל מרכס.
השפה הקולנועית מעניינת. הצילומים ברחובות יפים. המעברים בין האדום לשחור יפים.
התיבול בין הראשים המדברים האינטלקטואלים, הרחוב השוקק באדום, הדמות המרכזית, המובילה השרה את האינטרנציונל בסוף הסרט מוביל להבנת מרכס ומובילה לשאלות על העכשו, על חשיבות הפגנות, על התוצאות שלהן.
אולי הייתי מקצרת קצת מהדיבורים ומביאה יותר צילומי רחוב. בכל מקרה סרט טוב וראוי.
| נשלחה הזמנה |
3077 | צ'יטרה ניסיון | חממת פיתוח לסדרת אנימציה - 07/2023 | 6 | נשלחה הזמנה |